גל של תסיסה: האם המחאה העולמית משנה את פניה?

השבועות האחרונים מציגים מפת מחאה גלובלית מורכבת שחורגת מהקשרים מקומיים. באירופה, גל המכונה 'דור ה-Z' משתרע על פני צרפת, גרמניה, איטליה, ספרד, פורטוגל ואלבניה, ומונע מיוקר המחיה, משבר הדיור ותנאי החינוך (wikipedia.org, n.d.-c; TheJournal.ie, 2026; visitworld.today, n.d.). במקביל, ישראל מתמודדת עם הדים פוליטיים לאחר הבחירות בסוף אוקטובר, כאשר הקריאה להקמת ממשלה רחבה ואחריות אישית תופסת את קדמת הבמה (CBS News, n.d.). בעוד שבאירופה מתמקדים בעימותים מול כוחות השיטור סביב הגבלות חדשות על זכות ההפגנה, בישראל התנועה מוסיפה לעסוק בשאלות קיומיות של איוש המערכת השלטונית והמשך המלחמה (cnn.com, 2026; Verfassungsblog, 2026; wikipedia.org, n.d.-d).

לפני שנה, בנובמבר 2025, המחאה בישראל עדיין נשאה את אופי 'לילות גלנט' והקריאות לשחרור חטופים, לאחר שהסלמה גדולה התרחשה בספטמבר 2024 בעקבות מציאת גופות חטופים בעזה (wikipedia.org, n.d.-d). המוקד המרכזי היה דרישה לעסקה מיידית ולהקדמת בחירות, במציאות שבה המשטרה נקטה גישה מחמירה כלפי הפגנות שנתפסו כפוגעות במאמץ המלחמתי (contentfiles.net, n.d.). באירופה, התמונה הייתה שונה לחלוטין, שכן רוב המדינות נהנו מיציבות יחסית והמחאות היו ממוקדות ברובם בנושאים כלכליים נקודתיים ללא הנימה המיליטנטית שאנו רואים כעת בקרב הדור הצעיר (visitworld.today, n.d.; visitukraine.today, n.d.).

במבט רחב על חמש השנים האחרונות, ניכר כיצד נשחקו הגבולות בין סוגי המחאה. בישראל, תנועות שהחלו סביב שחיתות ואיכות השלטון הפכו ב-2023 לתנועה המונית נגד הרפורמה המשפטית, ובעקבות 7 באוקטובר התמזגו לתוך זעקה אזרחית על ביטחון וגורל החטופים (wikipedia.org, n.d.-a; PubMed Central (PMC), n.d.; wikipedia.org, n.d.-d). מדובר ברצף ארגוני של גרעיני פעילים שנשארו פעילים לאורך תקופות ארוכות (wikipedia.org, n.d.-d). בעולם, לעומת זאת, התבנית משתנה ממעגלים קבועים של איגודי עובדים למחאות ספונטניות, פחות ממוסדות, אשר נתקלות בנחישות גוברת מצד השלטונות להטלת סנקציות פליליות, כפי שראינו בצווי החירום באיטליה ובגרמניה (International Federation for Human Rights, n.d.; CBC News, 2026).

זווית חדשה שמרבית הדיווחים מפספסים היא העלייה במספר העצורים והפצועים בקרב הצעירים האירופים, המעידה על תגובה משטרתית המושפעת מהפחד מהסלמה (新华网, 2026; Infobae Americas, 2026a). בפרנקפורט לבדה נעצרו 54 צעירים ועשרות שוטרים נפצעו, נתונים המצביעים על כך שהמרחב הציבורי באירופה עובר דה-לגיטימציה של ההפגנה עצמה (Infobae Americas, 2026a; CBC News, 2026). בניגוד לעבר, הממשלות כיום אינן מסתפקות בניהול המחאה אלא מציבות רף 'אפס סובלנות' לאלימות, מה שיוצר מעגל של הסלמה שבו המפגינים הופכים לחשודים פליליים עוד לפני שהביעו את טענותיהם (HotNews, 2026; Verfassungsblog, 2026).

למרות הניסיונות של הממשלות להשיב את הסדר, נראה כי השאלות הפתוחות נותרו ללא מענה. האם הצעדים המשפטיים המחמירים יצליחו להשקיט את הרחובות, או שהם רק יגבירו את תחושת הניכור והזעם של הדור הצעיר? (International Federation for Human Rights, n.d.). בישראל, השאלה נותרת סביב יכולתה של המערכת הפוליטית להכיל את המחאות מבלי להיגרר לשיתוק, זאת בשעה שעימותים אלימים מול אוכלוסיות שונות, כמו בהפגנות החרדים או מול שרים, הופכים לשגרת יום שאינה נפתרת בשיח (Israel National News, 2026; N12 — חדשות, 2026; הארץ — חדשות, 2026).