בין בית החולים לשדה הקרב: מלחמת ההתשה בעזה נמשכת

נכון לאמצע נובמבר 2026, הלחימה ברצועת עזה מתנהלת כסדרה של מבצעים ממוקדים המלווים במשבר הומניטרי מחריף. ב-12 בנובמבר תקף צה"ל מתקן של חמאס בתוך מתחם בית החולים נאצר בחאן יונס, תקיפה שהובילה למותם של שישה בני אדם, בהם כירורג בכיר (The Media Line, 2026; JDN, 2026; Israel National News, 2026a). ישראל מצידה מסרה כי התקיפה כוונה נגד מח"ט חאן יונס, שהיה מעורב בתכנון פיגועים מתוך שטח בית החולים (Jerusalem Post — front page, 2026b; מעריב — מבזקים, 2026d). האירוע עורר ביקורת בינלאומית מצד גורמים שונים, בעוד במקביל נמשכת מתיחות ביטחונית גם בגזרות אחרות ודיווחים על היערכות צה"ל להקמת גדודי תקיפה ייעודיים לקראת פעולות קרקעיות עתידיות (Jerusalem Post — front page, 2026a; כאן 11, 2026d; IRNA, 2026).

לפני כשנה, באוקטובר 2025, הושג הסכם הפסקת אש משמעותי שהביא לשחרורם של יתר החטופים ולהקמת ועדה טכנוקרטית לניהול הרצועה. הסכם זה סימן נקודת מפנה לאחר שנים של לחימה אינטנסיבית שכללה את התמרון הקרקעי ברפיח ואת חיסולו של יחיא סינוואר באוקטובר 2024 (wikipedia.org, n.d.-g; wikipedia.org, n.d.-f). עם זאת, חמאס לא פורק מנשקו, והמציאות בשטח נותרה תנודתית עם אירועים ביטחוניים חוזרים ונשנים. מאז תחילת המלחמה באוקטובר 2023, מניין ההרוגים ברצועה עלה על 75 אלף איש, ומוסדות השלטון של חמאס פורקו באופן רשמי, אך הארגון מוסיף לפעול בשטח תחת הגדרות של חוסר יציבות מתמשך (wikipedia.org, n.d.-a; wikipedia.org, n.d.-f).

במבט רחב יותר של חמש השנים האחרונות, ניכר כי המלחמה היא שלב מכריע במאבק הישראלי-פלסטיני הארוך. העשור שקדם למלחמה התאפיין באסטרטגיית 'ביצור' ישראלית וניסיונות הכלה של חמאס, לצד סבבי לחימה תקופתיים (ifri.org, n.d.; Global Conflict Tracker, n.d.-c). אירועי ה-7 באוקטובר 2023 שינו את תפיסת הביטחון הזו מיסודה, כאשר פריצת הגבול המפתיעה הובילה לטבח המוני ולחטיפת 251 אזרחים וחיילים (knesset.gov.il, n.d.; parliament.uk, n.d.). מאז, צה"ל פועל תחת יעדים מוצהרים של פירוק היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס, תוך החזקה בשטחים אסטרטגיים דוגמת מסדרונות נצרים ופילדלפי לניהול השליטה במרחב (wikipedia.org, n.d.-c).

הזווית הנעדרת מהכותרות היומיות היא השפעתם המצטברת של תנאי האקלים על היכולת לשמר את המבנה החברתי השברירי בעזה. סופות החורף שפקדו את האזור בתחילת נובמבר 2026 הציפו כ-70 אלף אוהלים וגרמו לאסונות הומניטריים נוספים, מעבר לנזקי המלחמה הישירים (reliefweb.int, n.d.; Next Century Foundation, 2026). בעוד הדיון הציבורי מתמקד בחיסולים ובמהלכים צבאיים, המציאות בשטח מעידה על קושי גובר של ארגוני הסיוע להכניס ציוד חיוני, בשל הגבלות מצד הרשויות הישראליות על הכנסת ציוד כבד ומכונות עבודה. תלות זו בתשתיות שנפגעו הופכת כל גשם ראשון לאירוע המאיים על חייהם של אלפי עקורים (United Nations Office for the Coordination of Humanitarian Affairs - Occupied Palestinian Territory, n.d.; GOV.UK, n.d.-a).

סוגיית השלטון והיום שאחרי נותרת פתוחה ומורכבת, במיוחד לאור המשא ומתן הקואליציוני בישראל. בעוד גדי איזנקוט קיבל את המנדט להרכבת הממשלה, הוא ניצב בפני קשיים פוליטיים מול הליכוד, בזמן שראש הממשלה בנימין נתניהו מכהן כממלא מקום [הערות מחקר]. הלחץ הבינלאומי מצד קואליציה של 53 מדינות וארגונים, בראשות בריטניה, קטאר וירדן, קורא להסרת ההגבלות על הסיוע ההומניטרי, אך המערכת הפוליטית בישראל טרם הכריעה כיצד לשלב בין צרכי הביטחון לבין דרישות הקהילה הבינלאומית. כל עוד הסדר הממשלתי לא התייצב, והמתיחות בעוטף נמשכת, נותרת הזירה כולה במצב של חוסר ודאות מוחלט (C14, 2026; כאן 11, 2026d).