תבל

חדשות העולם, בעברית

· 118 כותרות השבוע על גדי איזנקוט

בין המנדט למתח הביטחוני: ימיו הראשונים של איזנקוט

בעודו מנסה להרכיב ממשלה, גדי איזנקוט מוצא את עצמו במאבק כוחות מול בנימין נתניהו על סמכויות הניהול הביטחוני בתקופת המעבר.

בנימין נתניהו נואם במרכז בגין-סאדאת, 2009
בנימין נתניהו נואם במרכז בגין-סאדאת, 2009 · צילום: Yoni Reif / Begin-Sadat Center for Strategic Studies · CC BY-SA 4.0 · ויקישיתוף

ימים ספורים לאחר שקיבל מהנשיא הרצוג את המנדט להרכבת הממשלה, גדי איזנקוט מנהל מאבק כפול: ניסיונות מורכבים לגבש קואליציה מול התנגשות חזיתית עם ראש הממשלה היוצא בנימין נתניהו (the Guardian, 2026a; cnn.com, 2026; president.gov.il, n.d.). איזנקוט, שעומד בראש מפלגת "ישר", דורש שקיפות מלאה בעניינים ביטחוניים ואף פנה ליועצת המשפטית לממשלה בבקשה שתורה לנתניהו לעדכן אותו בנושאים רגישים (מעריב — מבזקים, 2026a; מקור ראשון, 2026; Jerusalem Post — front page, 2026c). מנגד, נתניהו מאשים את איזנקוט בניסיון לפוליטיזציה של מערכת הביטחון בתקופה שבה נדרשת יציבות מול איומים חיצוניים כגון איראן (Jerusalem Post — front page, 2026i; JDN, 2026a).

המצב הפוליטי הנוכחי הוא תולדה של בחירות אוקטובר 2026, שבהן אף גוש לא זכה ברוב המיוחל של 61 מנדטים (the Guardian, 2026a; arabnews.jp, 2026). איזנקוט, שפרש מהממשלה ביוני 2024 בשל ביקורת על ניהול המלחמה והשפעת שיקולים פוליטיים על החלטות אסטרטגיות, התייצב בבחירות אלו כמועמד המרכזי לחילופי שלטון (britannica.com, n.d.-b). כמי שאיבד את בנו גל ואת שני אחייניו במהלך המלחמה, הוא בנה את הקמפיין שלו סביב ערכי האחריות, הממלכתיות והדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית שתבחן את המחדלים מאז צוק איתן (כאן 11, 2026b; 24 Channel, n.d.).

במבט רחב יותר, המסלול של איזנקוט משקף את השינוי שעבר מאז ימיו כרמטכ"ל ה-21 (2015-2019), אז הוביל אסטרטגיות צבאיות מובהקות כגון "כיסוח דשא" ודוקטרינת הדאחיה (www.idf.il, n.d.; britannica.com, n.d.-a). המעבר מהפיקוד הצבאי לזירה הפוליטית ב-2022 והקמת מפלגת "ישר" נבעו מתחושת דחיפות לתקן את מוסדות המדינה (wikipedia.org, n.d.; thefederal.com, 2026). כיום, השפעתו הפוליטית נשענת על היכולת לגשר בין מחנות יריבים, אך האתגר נותר הניגוד בין רצונו בממשלת חירום לאומית לבין המציאות הפרלמנטרית המפולגת שנוצרה לאחר הבחירות האחרונות (מעריב — מבזקים, 2026b; TIME, 2026).

זווית שנדחקת לעיתים מהכותרות היא התלות של איזנקוט בקולות המפלגות הערביות, מהלך שיוצר מתח פנימי בתוך גוש השינוי עצמו (Jerusalem Post — front page, 2026e; ynet — חדשות, 2026b). בעוד שבציבור הערבי קיימות דאגות לגבי עמדותיו המדיניות של איזנקוט, המשא ומתן להקמת הממשלה נתקל בחסמים מצד שותפים יהודים שחוששים מהישענות על רע"ם והרשימה המשותפת (Amar Ujala, 2026; Jerusalem Post — front page, 2026e; ynet — חדשות, 2026c). הניסיון לגבש "ממשלת תיקון" מחייב את איזנקוט לבצע פשרות מרחיקות לכת, מה שמוביל לקריאות מצד פוליטיקאים כדוגמת ליברמן לוותר על השותפות הערבית תמורת חיזור אחר המפלגות החרדיות (Jerusalem Post — front page, 2026b; ynet — חדשות, 2026c; רשת 13, 2026b).

השאלה הפתוחה נותרה האם איזנקוט יצליח להשלים את מלאכת הרכבת הממשלה בתוך 28 הימים שעומדים לרשותו, או שמא המחלוקות המבניות יובילו למבוי סתום (cnn.com, 2026; the Guardian, 2026b). בעוד נתניהו פועל לבלום את המהלך באמצעים פוליטיים, איזנקוט ממשיך להציב אזהרות מפני מהלכים צבאיים חריגים שעלולים לגרור את ישראל להסלמה מיותרת (בחדרי חרדים, 2026a; ynet — חדשות, 2026a; סרוגים, 2026b). ככל שהזמן עובר, הציפיות מהממשלה המיועדת גוברות, אך המרחק בין ההבטחה לשינוי לבין היכולת הפרקטית לנהל מדינה ללא רוב מוצק נותר משמעותי (כאן 11, 2026a; בחדרי חרדים, 2026b).

רשימת מקורות

הכתבה נכתבה אוטומטית מתוך כותרות השבוע וחיפוש ברשת על שלוש תקופות. כל עובדה מצוטטת בסגנון APA, והמקורות ברשימה שלמעלה.