השבר מבית פוגש את הקלפי

ערב הבחירות הכלליות לכנסת ה-26 ב-27 באוקטובר 2026, הראשונות שנערכות מאז מתקפת 7 באוקטובר 2023, החברה הישראלית שרויה ברמת מתח פנימית חריגה (wikipedia.org, n.d.; Leiden University, n.d.). כ-7.34 מיליון בעלי זכות בחירה נקראו לקלפיות, אך האווירה הציבורית לוותה בחיכוכים מגזריים ובחששות ביטחוניים מבית ומחוץ (The Independent, 2026; dohainstitute.org, n.d.). משטרת ישראל פרסה כ-22 אלף שוטרים ברחבי המדינה כדי להיערך לתרחישי הפרות סדר אלימות ליד הכנסת ביום שלאחר ההצבעה (Jerusalem Post — front page, 2026f). במקביל, מעצרם בנתב"ג של עשרות צעירים חרדים שסירבו להתגייס עורר חסימות צירים והפגנות בירושלים ובבית שמש, בעוד מפגינים דרוזים חסמו את כביש 6 במחאה על מדיניות התכנון והקרקעות (JDN, 2026; Jerusalem Post — front page, 2026b; CBS News, n.d.; Anadolu, n.d.). גילויי המחאה ברחובות משקפים קיטוב חברתי שמאיים להאפיל על ההליך הדמוקרטי עצמו (Jerusalem Post — front page, 2026e).

המציאות הנוכחית היא המשך ישיר למשבר שצבר תאוצה בשנה שקדמה לבחירות. בעקבות פסיקת בג"ץ מיוני 2024, שביטלה את הפטור הגורף מגיוס לבני ישיבות והורתה על הקפאת תקציבים, נתקלו ניסיונות האכיפה בהתנגדות אזרחית עיקשת (Israel Today, 2026; gpb.org, n.d.). מתוך כ-19 אלף צווי גיוס שנשלחו לצעירים חרדים עד אמצע 2025, רק כ-5% התייצבו בלשכות הגיוס, ובפועל התגייסו פחות מ-300 צעירים (idi.org.il, n.d.). במקביל, שחיקת מערך המילואים, שחלק מלוחמיו שירתו מאות ימי מילואים, הגבירה את הלחץ על משקי הבית ועל המשק האזרחי כולו (The Jerusalem Post | JPost.com, n.d.). השיח הציבורי נע בין מחאות שבועיות של מטה משפחות החטופים לבין קריאות להכרעה צבאית מוחלטת, והאחדות שאפיינה את ראשית המלחמה פינתה את מקומה למאבקים ישנים (cambridge.org, n.d.; tandfonline.com, n.d.).

שורשי השבר נטועים בעשור של תהפוכות פוליטיות ומבניות. בין 2019 ל-2022 התקיימו חמש מערכות בחירות רצופות, שחשפו את השבריריות המוסדית בישראל ואף לוו בהתנגשויות אלימות בערים המעורבות במאי 2021. לאחר הקמת ממשלת הימין והחרדים בסוף 2022, הובילה הרפורמה המשפטית בינואר 2023 לגל מחאה אזרחי שנמשך 38 שבועות רצופים, וכלל איומי הפסקת התנדבות של אנשי מילואים. מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר אמנם הובילה לגל התגייסות אזרחי נרחב לסיוע לכ-200 אלף מפונים, אך הריק שהותירו מוסדות המדינה חידד עוד יותר את הפער שבין החברה האזרחית למערכת השלטונית. פסיקת בג"ץ ההיסטורית ביוני 2024 החזירה את שאלת השוויון בנטל למוקד העימות הפנימי (gpb.org, n.d.).

מעבר למאבקים הגלויים ברחובות, הנתונים הרשמיים חושפים פער מתרחב בין צורכי הביטחון ליכולת הגיוס של המדינה. אף שגיוס החרדים עלה בכ-65% במחזור 2025–2026 והגיע ל-4,298 מתגייסים, צה"ל התריע בפני ועדת החוץ והביטחון על מחסור מבצעי של כ-12 אלף חיילים (timesofisrael.com, n.d.-a). לפי דיווחי היועצת המשפטית לממשלה, למעלה מ-67 אלף צעירים חרדים מוגדרים כמשתמטים שסירבו להתייצב לצווי הגיוס (Anadolu, n.d.; timesofisrael.com, n.d.-a). מציאות זו החריפה את תחושת הנטל בקרב האוכלוסייה המשרתת, כאשר סקרים הצביעו על כך ש-39% מהציבור חוששים מאלימות אזרחית פנימית בדיוק כמו מאיומים ביטחוניים חיצוניים. בתגובה לאיומים חסרי תקדים, רבבות אזרחים התארגנו מיוזמתם כדי לשמור על טוהר הבחירות בקלפיות (הארץ — חדשות, 2026a).

הבחירות לכנסת מוגדרות על ידי חוקרים כמשאל עם על דמותה ואופייה העתידי של מדינת ישראל (Leiden University, n.d.). המערכת הפוליטית נותרה חצויה ללא הכרעה מובהקת בין הגושים, בעוד אתגרים מבניים מעמיקים את אי-הוודאות (Wyborcza.pl, 2026). מוסדות המדינה נדרשים להתמודד לא רק עם אכיפת חוקי השירות הצבאי וחלוקת המשאבים, אלא גם עם שאלת שיקום האמון הבסיסי בין קבוצות האוכלוסייה השונות. סוגיות הליבה — ובהן נטל השירות, שילוב המיעוטים וגבולות הסמכות השיפוטית — אינן תלויות רק בתוצאות יום הבוחר. השאלה כיצד תוכל החברה הישראלית לקיים סדר יום משותף לאחר 27 באוקטובר נותרת פתוחה ומורכבת מאי פעם (Wyborcza.pl, 2026).