המאזן השביר של טהראן בין מצרי הורמוז למתקני הגרעין

העימות סביב איראן מתמקד כעת במרחב הימי ובמתקני הגרעין, כאשר המתיחות מגיעה לשיאים חדשים. משמרות המהפכה טענו כי מכלית-על שנשאה יותר משני מיליון חביות נפט נפגעה ממוקש ימי והחלה לבעור לאחר שסטתה לנתיב לא מאושר במצרי הורמוז (The National, n.d.), אף שזהות כלי השיט והיקף הנזק טרם אומתו באופן בלתי תלוי (Mehr News Agency, n.d.; The National, n.d.). במקביל הודיע שר החוץ עבאס עראקצ'י כי המצרים יישארו סגורים עד שארצות הברית תקבל את תנאי טהראן (The National, 2026; Interfax RU, 2026a), בעוד מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי מוחסן רזאי הבהיר כי אף חלקיק של אורניום מועשר לא יימסר (Rudaw, 2026a; ערוץ 7 — מבזקים, 2026a). בצד השני הצהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו כי מטרתה האסטרטגית של ישראל היא הפלת המשטר האיראני (JNS, 2026b; The National, n.d.), בעוד בוושינגטון הביע הנשיא דונלד טראמפ התנגדות לתקיפות מחודשות לפני בחירות האמצע בארצות הברית (Jerusalem Post — front page, 2026f; jpost.com, n.d.).

המצב הנוכחי מהווה החרפה ישירה של סבבי העימות מהשנתיים האחרונות. באוקטובר 2024 שיגרה איראן כ-200 טילים בליסטיים לעבר ישראל (wikipedia.org, n.d.-b), ובתגובה תקפו יותר ממאה מטוסי קרב ישראליים מערכות הגנה אווירית מדגם S-300 ומתקני ייצור טילים ברחבי איראן (the Guardian, 2024; wikipedia.org, n.d.-c; iranintl.com, 2025). ביוני 2025 התלקח עימות ישיר נוסף במסגרת מלחמת שנים-עשר הימים, שכללה תקיפות ישראליות ואמריקניות נגד מתקני הגרעין בפורדו, בנתנז ובאספהאן (forward.com, n.d.; WAR WATCH, 2026). לאחריו התמקדה טהראן בשיקום מערכי ההגנה האווירית ומלאי הטילים שלה (understandingwar.org, n.d.), במקביל לאינפלציה שעלתה על 40 אחוזים ולהוצאתם להורג של יותר מ-2,000 בני אדם בשנת 2025 על רקע דיכוי מחאות פנימיות.

במבט לחמש השנים האחרונות, המסלול הנוכחי נבנה בהדרגה מאז קריסת הסכם הגרעין והפעלת מדיניות הלחץ המרבי של וושינגטון (giga-hamburg.de, n.d.; armscontrol.org, n.d.). לאחר פיצוץ במתקן בנתנז באפריל 2021, החלה איראן להעשיר אורניום לרמה של 60 אחוזים (wikipedia.org, n.d.-a; SIPRI, n.d.), מהלך שהורחב בהמשך גם למתקן התת-קרקעי בפורדו (unitedagainstnucleariran.com, n.d.). בחירתו של הנשיא השמרן אבראהים ראיסי ביוני 2021 הובילה להידוק היחסים עם רוסיה וסין ולצמצום שיתוף הפעולה עם פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (fdd.org, n.d.). גם לאחר מותו של ראיסי בהתרסקות מסוק במאי 2024 ובחירתו של מסעוד פזשכיאן (apnews.com, n.d.), נותרה השליטה הבלעדית במדיניות החוץ והביטחון בידי המנהיג העליון עלי חמינאי (apnews.com, n.d.; wikipedia.org, n.d.-a).

מעבר לכותרות על מחירי הנפט והמתיחות הימית, מתגלה דפוס של לחץ מצטבר על אפיקי הפעולה של טהראן באזור ובפנים המדינה. כוחות הביטחון של עיראק סגרו את מעבר הגבול שלמצ'ה בדרום-מערב איראן בעקבות לחץ אמריקני כבד על בגדאד בנוגע לתנועת מיליציות (Jerusalem Post — front page, 2026d; jpost.com, n.d.). בתגובה לאיומים על מתקניה, הזהירה טהראן כי היא עשויה לפגוע בכבלי תקשורת ואינטרנט תת-ימיים העוברים במצרי הורמוז (Mehr News, 2026; Mehr News Agency, n.d.). בד בבד מתרחבת התסיסה מבית, כאשר ארגוני זכויות אדם דיווחו על שביתת רעב שהקיפה 66 בתי כלא במחאה על גל ההוצאות להורג, לצד אכיפה מוגברת של חוקי החיג'אב במוסדות להשכלה גבוהה (iranwire.com, n.d.).

שאלות מפתח רבות נותרות פתוחות ומשפיעות על המשך העימות. היקף מאגרי האורניום המועשר שנותרו ללא פגע במתקנים המבוצרים בפורדו אינו ידוע בוודאות וממתין לאימות של פקחים עצמאיים (WAR WATCH, 2026). במקביל, מאמצי התיווך נתקלים בקשיים: שיחות שקיים פזשכיאן עם מפקד צבא פקיסטן עאסם מוניר לא הניבו פריצת דרך (Dawn, 2026; The Jerusalem Post | JPost.com, n.d.), הגעת משלחת קטארית נותרה שנויה במחלוקת (The Jerusalem Post | JPost.com, n.d.), והצעות תיווך מול ערב הסעודית והחות'ים טרם נענו (Jerusalem Post — front page, 2026b; The Jerusalem Post | JPost.com, n.d.). מול כל אלה עומדת המחלוקת בין ירושלים לוושינגטון באשר לעיתוי הפעולה הצבאית (jpost.com, n.d.; Jerusalem Post — front page, 2026f).