תבל

חדשות העולם, בעברית

דוקטרינת הלוחמה המתמשכת: ישראל מול מציאות ביטחונית משתנה

בעוד צה"ל נדרש להמשיך בלחימה ממוקדת בעזה, המערכת הביטחונית עוברת לגישה אקטיבית המערערת על תפיסות העבר של ניהול סיכונים.


מצר באב אל-מנדב, 2019
מצר באב אל-מנדב, 2019 · צילום: Coordenação-Geral de Observação da Terra/INPE · CC BY-SA 2.0 · ויקישיתוף

כיום, ניצבת ישראל בפני מציאות ביטחונית שבה הקבינט הביטחוני הורה לצבא להעמיק את ההכנות לתקיפה אפשרית באיראן, מהלך שהוליד חיכוך פוליטי פנימי בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין יאיר גולן (The Insight International, 2026; The Jerusalem Post | JPost.com, n.d.-a). בעזה, הלחימה נמשכת בדפוסי שחיקה, כאשר צה"ל חיסל לאחרונה את סמיר מחמוד חסן אבו יונס, מפקד חטיבת רפיח של חמאס, חודשיים בלבד לאחר שקודמו בתפקיד חוסל (timesofisrael.com, n.d.-b; cnn.com, 2026). מדובר בחלק מניסיון מתמשך למנוע מחמאס להשתקם, בעוד במקביל נרשמות נסיגות טקטיות של כוחות ידידותיים באזור באב אל-מנדב בתימן, המקשות על המערכה מול החותים (הארץ — חדשות, 2026b; Informat.ro, 2026).

לפני שנה, בנובמבר 2025, המצב נראה שונה בתכלית. הפסקת אש בתיווך אמריקאי הייתה בתוקף לאחר שחרור חטופים והקמת ועדה פלסטינית טכנוקרטית, מה שהביא להפסקת הלחימה העצימה (Global Conflict Tracker, n.d.; ACLED, n.d.). למרות שהסכם זה נותר רשמי, ישראל אימצה מדיניות של תקיפות ממוקדות נגד הנהגת חמאס ותשתיתו, מתוך הבנה שהשקט הוא חלקי בלבד (cnn.com, 2026). במקביל, בגבול לבנון, פעולות צבאיות ישראליות המשיכו להתקיים כדי למנוע מחזבאללה להתחמש מחדש, למרות ניסיונות להגיע להסדרה שטרם הבשילה ליציבות ארוכת טווח (iiss.org, n.d.; the Guardian, 2025).

השינוי הנוכחי הוא תולדה של תהליך שהחל לפני כחמש שנים, אז התבססה ישראל על דוקטרינת "כיסוח הדשא", שגרסה כי ניתן להכיל איומים באמצעות הגנה גבולית ועליונות טכנולוגית (The Jerusalem Strategic Tribune, 2026a; The Jerusalem Strategic Tribune, 2026b). אירועי 7 באוקטובר 2023 חשפו את כישלון המודל הזה והובילו למעבר לדוקטרינה אקטיבית המעדיפה פעולות מנע ודחיקת איומים מעבר לגבולות המדינה (Politics & Society Institute, 2026; Israel & Jewish News - JNS, 2026). הדוקטרינה החדשה, שפורסמה רשמית בידי נתניהו באוקטובר 2026, דוגלת ב"אפס סובלנות" להתעצמות צבאית של האויב מול הגבולות, מהלך המשנה את פני האזור (IGSDA, 2026; Israel & Jewish News - JNS, 2026).

זווית שאינה זוכה למרב תשומת הלב היא השפעתו של המרוץ הביטחוני על המשאבים הלאומיים: ישראל משקיעה כעת כמיליארד דולרים בטכנולוגיות ביטחוניות בתוך שנה אחת בלבד, מתוך שאיפה לעצמאות תעשייתית-ביטחונית גדולה יותר (misgavins.org, n.d.). נתון זה עומד בניגוד לתקופה שלפני המלחמה, אז נשענה ישראל במידה רבה על שותפויות קיימות והנחות אופטימיות בנוגע ליציבות אזורית (The Jerusalem Strategic Tribune, 2026a). כעת, המערכת הביטחונית פועלת תחת לחץ תקציבי ומבצעי כבד, תוך הבנה שהגבולות הפיזיים והטכנולוגיים של המדינה אינם מהווים עוד מחסום הרמטי כפי שהיו בעבר (Jerusalem Post — front page, 2026; misgavins.org, n.d.).

מה שנותר פתוח הוא השאלה האם תפיסת ה"מלחמה הנצחית" תוביל לפתרון מדיני עמיד או שתגרור את המערכת למצב של התשה מתמשכת (Mitvim, n.d.). בעוד דרגי הפיקוד בצה"ל מדגישים את חשיבות המוכנות המבצעית בכל החזיתות, קיימת אי-ודאות רבה לגבי היכולת של הממשל לשמר את השותפות הביטחונית עם ארה"ב, שבתורה דוחפת לריסון מול איראן (Al Jazeera, n.d.-b; Mitvim, n.d.). בסופו של דבר, המעבר מדוקטרינה של הכלה לדוקטרינה של יוזמה התקפית מחייב את ישראל להתמודד עם שאלות של לגיטימציה בינלאומית וניהול משברים בטווח הארוך (Alma Research and Education Center, 2025; Mitvim, n.d.).

רשימת מקורות

הכתבה נכתבה אוטומטית מתוך כותרות השבוע וחיפוש ברשת על שלוש תקופות. כל עובדה מצוטטת בסגנון APA, והמקורות ברשימה שלמעלה.