העימות השקט בין הרשויות

בסוף אוקטובר 2026 הוציא בג"ץ צו ביניים שהקפיא את כניסתו לתוקף של חוק התקשורת שיזם השר שלמה קרעי, לצד צו על-תנאי המורה לממשלה ולכנסת לנמק מדוע החוק לא יבוטל (סרוגים, 2026b; כיכר השבת, 2026). הרכב השופטים, שכלל את נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית ואת השופטים אלכס שטיין ויחיאל כשר, הורה להעביר את הדיון להרכב מורחב של תשעה שופטים וקבע כי המשיבים יגישו תצהירי תשובה עד 7 בינואר 2027 (סרוגים, 2026b; כיכר השבת, 2026). ההחלטה התקבלה לאחר שהמדינה לא הגישה תגובה מטעמה במועד, ועל רקע עמדת היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה שתמכה בהקפאה עקב פגמים בהליך החקיקה (israelhayom.co.il, n.d.-b; המחדש, 2026; EuroMix, 2026). במקביל נבחרה השופטת יעל וילנר לנציגת בית המשפט בוועדה לבחירת שופטים במקום דפנה ברק-ארז, בעוד בית המשפט העליון ממשיך לפעול עם 11 שופטים בלבד מתוך תקן של 15 (סרוגים, 2026b; israelhayom.co.il, n.d.-a).

המתיחות הנוכחית היא המשך ישיר למשבר שפרץ כשנה קודם לכן סביב מינוי נשיא בית המשפט העליון (התנועה לאיכות השלטון, 2025). בספטמבר 2024 פסק בג"ץ פה אחד כי על שר המשפטים יריב לוין לכנס את הוועדה לבחירת שופטים (kan.org.il, n.d.-a; N12, 2024), ובתגובה פרסם לוין את שמות כל שופטי העליון כמועמדים, מהלך שהוביל לפרישת עשרה מהם מההתמודדות (idi.org.il, n.d.-b; calcalist, 2024; kan.org.il, n.d.-b). באוקטובר 2024 פרש ממלא מקום הנשיא עוזי פוגלמן (court.gov.il, n.d.; idi.org.il, n.d.-a), ובינואר 2025 התכנסה הוועדה ובחרה ביצחק עמית לנשיא ובנעם סולברג למשנהו, בהצבעה שהחרימו נציגי הקואליציה. לוין הכריז כי המינוי אינו חוקי וסירב להכיר בעמית או לשתף עמו פעולה, צעד שהוביל לעתירות נוספות ולפרסום המינוי ברשומות ביוני 2026 על ידי מנהל בתי המשפט צחי עוזיאל (kan.org.il, n.d.-a).

השורשים העמוקים של הסכסוך החלו במהפכה החוקתית של שנות ה-90 ובפסיקת בנק המזרחי, שהעניקה לבג"ץ סמכות לפסול חוקים הסותרים חוקי יסוד. העימות החריף עם הגשת כתב האישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ב-2019 ותחילת משפטו ב-2020. בינואר 2023 הציג לוין את תוכנית הרפורמה המשפטית שביקשה לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים, להגביל את הביקורת השיפוטית ולבטל את עילת הסבירות. ביולי 2023 חוקקה הכנסת את ביטול עילת הסבירות, אולם בינואר 2024 פסל בג"ץ את התיקון בהחלטה תקדימית ברוב של 8 מול 7, וקבע ברוב של 12 מול 3 כי ביכולתו לבצע ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד במקרי קצה חריגים.

זווית מוסדית מרכזית שאינה בולטת בדיווחים השוטפים היא שיתוק המנגנונים המנהליים הפנימיים במערכת המשפט (kan.org.il, n.d.-a). לפי הדין, מינוי נשיאים וסגני נשיאים בערכאות הנמוכות, שופטים בפועל ורשמים דורש הסכמה משותפת של שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון (kan.org.il, n.d.-a). החרם של לוין על עמית הקפיא מינויים אלו ויצר מחסור חריף בכוח אדם שיפוטי (kan.org.il, n.d.-a). בה בעת, החלטת בג"ץ בחוק התקשורת יצרה תקדים דיוני: בית המשפט פיצל את ההליך כדי לדון תחילה אך ורק בפגמים הליוניים בהליך החקיקה, לפני שייגש לבחון את הפגיעה המהותית בחופש הביטוי והעיתונות (גלובס, 2026a; סרוגים, 2026b). מהלך זה עשוי להפוך את תקינות ההליך הפרלמנטרי למבחן העיקרי לפסילת חוקים (סרוגים, 2026b).

ההכרעות הגדולות עודן עומדות לפתחה של מערכת המשפט ללא פתרון מוסכם. הדיון המורחב בתשעה שופטים בעניין חוק השידורים נקבע לאחר הגשת תצהירי התשובה בינואר 2027, וטרם ברור אם הממשלה תשתף פעולה בהליך או תמשיך בהימנעות מתגובות רשמיות (israelhayom.co.il, n.d.-b; סרוגים, 2026b; כיכר השבת, 2026). במקביל, גירעון התקנים בעליון, שבו מכהנים 11 שופטים במקום 15, נותר ללא מענה נוכח המבוי הסתום בוועדה לבחירת שופטים (israelhayom.co.il, n.d.-a; התנועה לאיכות השלטון, 2025). שאלת ההסדרה החקיקתית של הוועדה עדיין פתוחה, בעוד יוזמות פוליטיות חדשות לשינוי חוקי המינויים מרחפות מעל המשך פעילותן התקינה של כלל הערכאות המשפטיות בישראל (התנועה לאיכות השלטון, 2025).