הריאליזם העסקתי של וושינגטון במבחן הבחירות

מדיניות החוץ של ארצות הברית תחת ממשל הנשיא דונלד טראמפ מתאפיינת בימים אלה בריסון מבצעי מחושב לקראת בחירות האמצע (Global Conflict Tracker, n.d.; moderndiplomacy.eu, n.d.). על פי דיווחים, ב-21 באוקטובר 2026 התערב טראמפ כדי לבלום תוכנית מבצעית של ראש הממשלה בנימין נתניהו לתקיפות חוזרות נגד מטרות איראניות, מחשש מהסלמה רחבה (Global Conflict Tracker, n.d.). אף שטראמפ הגדיר את הפסקת האש הקודמת כבזבוז זמן (גלובס, 2026b) והתלבט פומבית בין חתימת עסקה לפעולה צבאית (זמן ישראל, 2026b), פינתה וושינגטון עובדי ממשל ומשפחות מסעודיה מחשש לפגיעה באנשיה (וואלה — חדשות בעולם, 2026). במקביל, ערוץ הידברות ישיר בהובלת השליח המיוחד סטיב ויטקוף הוביל לשחרור האזרח האמריקאי סטיבן האברד מרוסיה (washingtonpost.com, n.d.), בעוד מזכיר המדינה מרקו רוביו ביקר בהודו כדי לייצב את שוקי הנפט בעת שמחיר חבית ברנט נותר סביב 115 דולר (CNBC TV18, 2026; washingtonpost.com, n.d.).

קו פעולה זה מהווה המשך ישיר לתפנית שהחלה בסתיו 2025, כשנה לאחר ניצחונו של טראמפ בבחירות 2024 וכניסתו לתפקיד בינואר 2025 (researchgate.net, n.d.; wikipedia.org, n.d.-a). באותה עת האיץ הממשל את דוקטרינת אמריקה תחילה באמצעות צווים נשיאותיים שהכפיפו את המינויים הדיפלומטיים וסיוע החוץ להנחיות הרשות המבצעת (wikipedia.org, n.d.-a; hklaw.com, n.d.). במזרח התיכון נטשה וושינגטון את מאמצי הפסקת האש בעזה ובלבנון לטובת מבצע לחץ כלכלי כולל נגד טהראן, שהסלים לתקיפות צבאיות ישירות ביוני 2026 בעקבות תקריות ימיות במפרץ (wikipedia.org, n.d.-a). באירופה החלה ארצות הברית לצמצם את תרומתה למערך הכוחות של נאט"ו כדי לאלץ את בעלות בריתה לשאת בעלויות הביטחון (wikipedia.org, n.d.-a), במקביל להעלאת שיעורי המכס האמריקאיים הממוצעים לטווח שבין 7.1% ל-11.0% (wikipedia.org, n.d.-a).

המדיניות הנוכחית שונה בתכלית מהגישה ששלטה בוושינגטון לפני חמש שנים, עם כניסתו של ג'ו ביידן לבית הלבן בינואר 2021 תחת ההכרזה כי אמריקה חזרה (Anadolu, n.d.). השלמת הנסיגה הצבאית מאפגניסטן באוגוסט 2021 סיימה עשרים שנות לחימה והקצתה משאבים לבריתות אזוריות כמו אוקוס (AUKUS) והעמקת פעילות הרביעייה (Quad) באזור ההודו-פסיפי (Anadolu, n.d.). לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022 הובילה וושינגטון סיוע צבאי של למעלה ממאה מיליארד דולר וקידמה את הרחבת נאט"ו עם הצטרפות פינלנד ושוודיה (Anadolu, n.d.). לצד זאת, הטילה ארצות הברית מגבלות ייצוא מחמירות על שבבים לסין ב-2022 וב-2023 (Anadolu, n.d.), בעוד אירועי אוקטובר 2023 במזרח התיכון אילצו אותה לשוב ולהציב נושאות מטוסים להרתעה אזורית (Anadolu, n.d.).

מעבר לדיווחים על משברים נקודתיים, המדיניות הנוכחית משקפת דפוס של ריאליזם עסקתי הממיר ערבויות ביטחוניות מסורתיות בדרישות כלכליות וטכנולוגיות (researchgate.net, n.d.). דרישת הממשל לשליטה בטכנולוגיות ישראליות בתמורה להמשך הסיוע (Globes English, 2026), לצד האיסור שהטיל הפנטגון על כניסת כלי רכב סיניים מתוצרת BYD לבסיס קאדנה ביפן (theguardian.com, n.d.), ממחישים את הפיכת הטכנולוגיה למוקד ביטחוני עליון. במקביל, הגבלת הגישה לתקשורת לוויינית באוקראינה עוררה דאגה באירופה לגבי התלות בתשתיות פרטיות (Steve Blank, 2026). אפילו מול מוסקבה העדיף הממשל להפעיל פטורים נשיאותיים כדי לדחות סנקציות שחוקק הקונגרס בחוק גרהאם, במטרה לשמר מרחב תמרון דיפלומטי על חשבון תיאום עם האיחוד האירופי (wikipedia.org, n.d.-a).

כעת ניצבת המדיניות האמריקאית בפני שורה של סוגיות פתוחות שתוצאתן טרם הוכרעה. בתחום הצבאי, דיווחים על בחינת פריסת חימוש כבד במיוחד מסוג GBU-43/B נגד מטרות באיראן נותרו ללא אישור רשמי של מחלקת ההגנה (Global Conflict Tracker, n.d.), כאשר טהראן מזהירה משינוי המצב במצר הורמוז במקרה של מלחמה (Latest news from Azerbaijan, 2026). בנוסף, היקף הקיצוץ המדויק בטייסות ובכוחות המוצבים באירופה נותר לא מאומת (wikipedia.org, n.d.-a). בזירה הדיפלומטית, מזכיר המדינה רוביו הגדיר את מלחמת רוסיה-אוקראינה כסכסוך טריטוריאלי לקראת שיחות בנובמבר (Jerusalem Post — international, 2026), וסגן הנשיא הביע התנגדות לצירוף קייב לנאט"ו (TASS, 2026a). מבחנן המרכזי של מהלכים אלה יתרחש בבחירות האמצע הקרובות, העשויות להשפיע באופן ישיר על המשך יישום הדוקטרינה הנשיאותית (Rappler, 2026; moderndiplomacy.eu, n.d.).